<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות ה' ח"א</h1>
<h2>דף ב.</h2>
נשים שוחטות לכתחלה אם הן מומחות ויודעות כך כתבו המפרשים והתוספו' בחולין בהלכה ראשונה, וכן הסכימו כל הפוסקים, וכן כתב הרמב"ם נשים ועבדים שוחטין לכתחלה והוא שיהיו מומחין. וכן מוכח בזבחים [ל"ב ע"א]. ובהלכות ארץ ישראל כתוב נשים אינם שוחטות לכתחלה מפני שדעתן קלה, ותלמוד שלנו עקר שחלק עליו שודאי שוחטות לכתחלה כמו שכתבתי.
חרש שוטה וקטן לא ישחטו לכתחלה אפילו אחרים עומדין על גביהן ואם שחטו ואחרי' עומדין על גביהן שחיטתן כשרה זה פשוט בחולין. ופר"י ואפילו להתלמד ולהשליכו לכלבים אין מוסרין להם לשחוט לכתח' ואפילו אחרי' עומדין על גביהן שמא יאמרו הרואים אותם שחיטתן כשרה ויבאו לאכל ממנה. וחרש ר"ל שאינו מדבר ולא שומע. והרמב"ם כת' מומחה שנשתתק ומבין ושומע [שוחט לכתחלה וכן מי שאין שומע] הרי זה שוחט. לא כתב בזה לכתח', נראה מדבריו שמי שאינו שומע ומדבר לא ישחוט לכתח' כיון שלא ישמע הברכה כדאמרינן [תרומות פ"א מ"ב] לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה, וכן משמע בברכות [ט"ו ע"ב] ובשאר מצות לדברי הכל יצא בדיעבד אבל לכתחלה לא, וכן כתב הרא"ש. והנה לך ג' חלוקים בחרש. הא'. אם אינו מדבר ואינו שומע לא ישחוט לכתח' אפילו אחרים עומדין על גביו ואם שחט ואחרים עמדו על גביו שחיטתו כשרה. הב'. שומע ונשתתק שאינו מדבר עתה והיה מומחה בעוד שהיה מדבר שוחט לכתחלה אפילו אין אחרים עומדין על גביו. הג'. אם מדבר ואינו שומע ויודע הלכות שחיטה לא ישחוט לכתחלה ואם שחט שחיטתו כשרה אפילו שחט בינו לבין עצמו. שוטה שאמרנו זה שיוצא יחידי בלילה ולן בבי' הקברות ומקרע כסותו ומאביד מה שנותנין לו, וכן פשוט בחגיגה [ג' ע"ב], ומפרש שם שאפילו אינו עושה אלא א' מאלו נקרא שוטה והוא שעושה אותו דרך שטות. קטן שאמרנו שאין שוחט לכתחלה אפי' אחרים עומדין על גביו ודוקא שלא הגיע לחנוך דשחיטה כלומר שיודע לאמן ידיו והוא מומחה שוחט לכתח' והוא שעומד על גביו גדול וכן פשוט בסוכה [מ"ב ע"ב]. שכור שנתבלבלה דעתו [שחיטתו] פסולה, כך כת' הרמב"ם, וכתב הרא"ש ומסתברא דדוקא שהגיע לשכרותו של לוט, וכן כתב בעל העטור.
<h2>דף ג:</h2>
משומד אוכל נבלות לתאבון פי' כשמוצא כשרה אינו הולך אחר הנבלה דלא שביק התרא ואכיל איסורא אבל בשלא ימצא בשר כשרה אוכל נבלה שאינו רוצה לטרוח, משומד כזה בודק סכין ונותן לו ומותר לאכל משחיטתו פי' ואפילו שחט בינו לבין עצמו ואין אחר עומד על גביו, ואם לא בדק סכין בודקו לאחר שחיטה אם נמצאת יפה שחיטתו כשרה פי' ואין צריך לחתוך כזית בשר ונותן לו, ואם לא נמצאת סכינו יפה אסור לאכל משחיטתו כך פשוט בחולין. פי' ואם לא בדק סכין מתחלה ונאבד שחיטתו אסורה אפילו אחרים עומדי' על גביו וכן מוכח בגמ' וכן כתוב בתו'. וגם לא יתן לו לשחוט לכתחלה בלא בדיקה על סמך שיבדקנו לאחר שחיטה שמא ישכח ולא יבדקנו לאחר שחיטה. יש מי שכתב שכיון שבדק לו הסכין קודם שחיטה שאין צריך לבודקו אחר שחיטה. והגאונים כתבו שלכתח' צריך לבודקו ג"כ אח' שחיטה וכן עקר. וכת' הרשב"א דלגבי משומד כזה אמרינן רוב המצויין אצל שחיטה מומחי' הן ואין הפרש בדי' זה בין ישראל כשר ובין משומד אוכל נבלו' לתאבון. ועוד כתב שאין צריך לבדוק הסימנים אחריו כי בודאי יפה שחט והוא ראה אותם שוחטין יפה כי מוחזק הוא כל בן דעת לשחטן יפה. משומד לעבירה אחת מן התורה חוץ מנבלה כתבו רוב הפוסקים שאין צריך לבדוק סכין ונותן לו, כי דוקא כשהוא משומד אוכל נבלות לתאבון שהוא חשוד על אותו דבר צריך לבדוק לו סכין כמו שכתבתי למעלה אבל לעבירה אחרת הרי הוא ככל ישראל לענין שחיטה. אבל הרמב"ם כתב כי אפילו לעבירה אחרת צריך לבדוק סכי' ונותן לו כמו במשומד אוכל נבלות לתאבון. ונראה לפי דבריו כי לרבותא נקט בגמ' אוכל נבלות שאפילו שהוא חשוד על אותו דבר די בבדיקת הסכין וה"ה לעבירה אחרת שצריך בדיק' הסכין, וכן כתבו קצת מהפוסקים. ועוד כתב כי הפסול לעדות על אחת מהעבירות שוחט בינו לבין עצמו. משומד להכעיס פי' שאוכל נבלה אפי' שמוצא כשרה, שחיטתו אסורה כך פשוט בחולין. וכתבו קצת מהפוסקים כי לכתחלה לא יתנו לו לשחוט אפילו אחרים עומדים על גביו אבל בדיעבד [שחיטתו כשרה] אם אחרים עומדים על גביו אם בדק לו הסכין, וכן כתב הרשב"א. והתוס' כתבו דהוי כנכרי ואפי' בדק לו הסכין ואחרים עמדו על גביו שחיטתו פסולה.
כתב רי"ף בחולין כשראה אחד ששחט והלך לו ולא ידענו אם יודע הלכות שחיטה אם לאו אותה שחיט' מותר' דק"ל רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. פי' לאו דוקא ראהו אלא ראהו מרחוק ולא ידע אם שחט יפה, וכן פי' הרא"ש דברי רי"ף וכן כתב הרמב"ם. ויש מי שפסק כלישנא קמא דרבינא [ג' ע"ב] דלא אמרי' רוב מצויין וכו', וראשון עקר כדברי רי"ף וכן הסכימו רוב הפוסקי'. וכשישנו בפנינו ושחט ואין אנו יודעים אם יודע אם לאו כתב ר"י ז"ל שאין צריך לבודקו אם יודע אם לאו, אבל הגאונים הסכימו שצריך לבודקו וכן נראה מרי"ף. והרמב"ם כתב שמותר לתת לו לשחוט על סמך שיבדקנו אחר שחיטה ולא אמרינן שמא ישכח ויאכל מבלי שיבדקנו שאפי' ישכח ויאכל סמכי' ארוב מצויין. וכתב הרא"ש ואסור לאכול עד שיבדקנו.
וי"א דלא בעי' מוחזקין כלומר דלא חיישינן שמא יתעלפה, ואפילו איתיה קמן שאמרנו שצריך לבודקו אם הוא מומחה, אין צריך לשאל לו שמא נתעלפה. ויש מהם שכתבו שכמו שאנו בודקי' אותו כשהוא לפנינו אם הוא מומחה כך שואלין אותו אם נתעלפה, וכן כתב הרא"ש כי כן נר' מדברי רי"ף, וגדולי האחרונים הסכימו לסברא ראשונה.
<h2>דף ד:</h2>
ערל שמתו אחיו מחמת מילה דינו לענין שחיטה כישראל גמור. ואם הוא משומד לע[ר]לות דינו כמשומד לעבירה אחת ודינו כתבתי למעלה [ג' ע"ב] פשוט בחולין.
<h2>דף ה.</h2>
הטילו הקהל חרם שלא ישחוט אלא טבח ידוע ושחט אחר י"א ששחיטתו אסורה דדמי לחשוד לאותו דבר שעבר על החרם, ויכולין הצבור לאסור המותר ואסור לבני העיר מה שאוסרין כך כתב רבי דוד הכהן בתשובה.
משומד לע"ז או לחלל שבתות בפרהסיא או משומד לכל התורה כלה ומשמר שבתות ואינו עובד ע"ז הרי הוא כנכרי ושחיטתו אסור' אפי' אחר עומד על גביו כך פשוט בחולין. ועוד פשוט דשחיטת מין לע"ז פי' ישראל האדוק בע"ז, וכ"ש במין גוי כמו שכתבתי למעלה [לקמן י"ג ע"א] ושחיטתן אסורה בהנאה. ונראה כי משומד העובד ע"ז ואינו אדוק כמו מין שחיטתו מותרת בהנאה. כתבו המפרשים דמשומד העובד ע"ז פעם אחד שחיטתו כשר' עד שיעבוד פעם ב' וזה דקדקו מההיא דחולין [מ"א ע"א] הכא במאי עסקינן בישראל משומד וכו'.
<h2>דף ו.</h2>
כותי הרי הוא כגוי גמור ושחיטתו אסורה דנמנו עליהם ועשאום גוים גמורים דמות יונה מצאו להם בהר גריזים שהיו עובדין אותה כך פשוט בחולין. צדוקי וביתוסי שחיטתן כשרה ודוקא שישראל עומד על גביו אבל אין ישראל עומד על גביו שחיטתו פסולה, אפילו חתך כזית מהבשר ששחטו ונתן לצדוקי או לביתוסי ששחטה כך מוכח בחולין.
<h2>דף ט.</h2>
כל מי שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו והם הה' דברים המפסידים את השחיטה כך פשוט בחולין. וכתבו בתוס' דאפי' שאלנוהו עשית כך וכך ונר' מדבריו שלא שהה ולא דרס ולא החליד וגם הוא אומר בריא לי שכששחטתי לא שהיתי ולא דרסתי ולא החלדתי שחיטתו פסולה כיון שלא היה בקי בשעה ששחטה וכן מוכח מלשון הגמרא וכן עקר.
<h2>דף יב.</h2>
כתב רי"ף בחולין כשראה אחד ששחט והלך לו ולא ידענו אם יודע הלכות שחיטה אם לאו אותה שחיט' מותר' דק"ל רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. פי' לאו דוקא ראהו אלא ראהו מרחוק ולא ידע אם שחט יפה, וכן פי' הרא"ש דברי רי"ף וכן כתב הרמב"ם. ויש מי שפסק כלישנא קמא דרבינא [ג' ע"ב] דלא אמרי' רוב מצויין וכו', וראשון עקר כדברי רי"ף וכן הסכימו רוב הפוסקי'. וכשישנו בפנינו ושחט ואין אנו יודעים אם יודע אם לאו כתב ר"י ז"ל שאין צריך לבודקו אם יודע אם לאו, אבל הגאונים הסכימו שצריך לבודקו וכן נראה מרי"ף. והרמב"ם כתב שמותר לתת לו לשחוט על סמך שיבדקנו אחר שחיטה ולא אמרינן שמא ישכח ויאכל מבלי שיבדקנו שאפי' ישכח ויאכל סמכי' ארוב מצויין. וכתב הרא"ש ואסור לאכול עד שיבדקנו.
ראה אחד ששחט לפניו סימן א' והשוחט אינו יודע הלכות שחיטה והעומד על גביו הלך לו ושחט בינו לבין עצמו הסימן הב' שחיטתו פסולה שאף על פי שראה ששחט יפה הסימן הא' אולי בשחיטת הסימן הב' שהה או דרס כך פשוט בחולין.
<h2>דף יג.</h2>
שחיטת נכרי נבלה פי' ואפילו ישראל עומד על גביו כך פשוט בחולין וכתבו בתו' ומותרת בהנאה. ופשוט בגמרא דשחיטת מין כלומר גוי לע"ז אסורה בהנאה.
<h2>דף יג:</h2>
סומא לא ישחוט לכתחלה ואם שחט שחיטתו כשרה כך פשוט בחולין.
